עמדת שיר 19 / נספח: הקואורדינטות של חיי / עמוס לויטן

 

עמדת שיר 19

 

 

נספח: הקואורדינטות של חיי / עמוס לויטן

 

 

הקואורדינטות של הַיַּלְדוּת

הקואורדינטות של הַנַּעֲרוּת

(הקיבוץ, הדשא, החורשה)

 

הקואורדינטות של הַהִתְבַּגְרוּת

הקואורדינטות של הַהִתְאַהֲבוּת

(חרמונה ג., צ'רדש הונגרי ותוף. חיפה)

 

הקואורדינטות של הַסִּכְלוּת

הקואורדינטות של הַבְּדִידוּת

(רס"ר אחיטוב, 57-54, צה"ל. שנות ההשפלה)

 

הקואורדינטות של הַהַגְשָׁמָה

הקואורדינטות של הַגַּשְׁמוּת

(יונה, אחמד, המדגה בקיץ. חנה לראשונה)

 

הקואורדינטות של הַתְּמִימוּת

הקואורדינטות של הַבְּתוּלִיוּת

(נישואי בוסר, גירושי חופזה)

 

הקואורדינטות של הַנְּסִיעָה

הקואורדינטות של הָעֲזִיבָה

(מונטריאול, ניו-יורק. חנה בשנייה)

 

הקואורדינטות של הַשִּׁיבָה

הקואורדינטות של הַמִּלְחָמָה

(1967, המחסור, הכלימה)

 

הקואורדינטות של הַהוֹרוּת

הקואורדינטות של הָאַחְרָיוּת

(זיו. דלית. גאווה ודאגה)

 

הקואורדינטות של הַלִּמּוּד

הקואורדינטות של הַפַּרְנָסָה

(אוניברסיטת ת"א, על-המשמר, 25 שנה)

 

הקואורדינטות של הַהִתְמַסְּדוּת

הקואורדינטות של הַבּוּרְגָּנוּת

(ש"י עגנון 22, הדירה)

 

הקואורדינטות של הַשִּׁירִים

הקואורדינטות של הַשִּׁירָה

(למצער, שבעה ספרים, ושמיטה)

 

הקואורדינטות של הַחַיִּים

הקואורדינטה של הַמִּיתָה

(ילדיי, נכדיי, בני ביתי אחריי)

 

 

מתוך: "שירים ושברים" (עמדה 2022)

 

עיצוב העטיפה ועימוד הספר: ציפי הראל

 

שירים יפים מתוך ספר הביכורים של המשוררת ענבר תבור "עוברת אורח".

שמונת השירים המובאים להלן ראו אור גם בכתב העת "יקוד" כרך ב', כתב-עת לספרות עברית היוצא בסיוע "מועצת הפיס לתרבות ולאמנות".

הספר עצמו יצא לאור בסיוע קרן רבינוביץ לאמנויות, תל אביב, ובתמיכת משרד התרבות והספורט – מינהל התרבות

 

 

סיני

 

בֵּינִי וּבֵין הַיָּם

קִיר בַּמְבּוּק דַּק

בֵּינִי לְבֵין אֱלֹהִים

נִבְנִים

יַחֲסֵי אֵמוּן.

לְעִתִּים

מַחְשְׁבוֹתַי

חוֹצוֹת.

עוֹבְרוֹת

אֶת הַגְּבוּל.

 

 

תיאור מצב

 

סַפָּה

טֵלֵוִיזְיָה

כּוֹס תֶּה

רַעַשׁ מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה

וַאֲנִי.

 

 

*

 

מַרְצְפוֹת הַמִּטְבָּח

אֲפֹרוֹת

מֻכְתָּמוֹת

סְפוּגוֹת

רֹטֶב עַגְבָנִיּוֹת

צְחוֹק יְלָדִים

בְּכִי אִמָּהוֹת.

 

 

שני בתים

 

יְלָדִים

נוֹדְדִים

סוֹחֲבִים

תִּיקִים

נַעֲלַיִם

עִצְּבוֹנוֹת

יַלְקוּטִים

שְׁבָרִים

סוֹדוֹת

שְׂמָחוֹת

כְּאֵבִים

מִבַּיִת

לְבַיִת

הָלוֹךְ

וְחָזוֹר

וְהָלוֹךְ.

 

 

סגר

 

אֶת הַסְּתָו,

אִי אֶפְשָׁר לִסְגֹּר.

גַּם לֹא אֶת צִנַּת הַבֹּקֶר

וְלֹא אֶת חֹם הַיּוֹם

לֹא אֶת רוּחוֹת הַמִּזְרָח

וְלֹא אֶת הַצִּפּוֹרִים הַנּוֹדְדוֹת

לֹא אֶת הֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים

וְלֹא

אֶת הַנַּחְלִיאֵלִי הַמִּתְרוֹצֵץ

אָנֶה וָאָנָה

כְּאִלּוּ

כְּלוּם.

 

 

מחאת בלפור, אוגוסט 2020

 

סִילוֹן

כָּחֹל

כְּעֵינֵי

הַחוֹלְמִים

עַל הָאַסְפַלְט

הַבּוֹעֵר

מִזַּעַם.

 

 

צוק העיתים

גַּם אֲנִי

כְּאוֹתָן יְעֵלִים

הַמִּתְהַלְּכוֹת

 כְּרַקְדָנִיּוֹת

עַל שְׂפַת מָצוֹק

לוֹמֶדֶת

לָשִׂים אֶת הָרֶגֶל

בְּדִיּוּק

בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן

 

פרידה – תמונת מצב

 

עַל אַנְטֵנָה סֵלוּלָרִית

לַהֲקַת מַיְנוֹת

נִפְרֶדֶת בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם

מֵעוֹד יוֹם.

צִיּוּצָן הַמִּתְרוֹנֵן

מְמַלֵּא אֶת חֲלַל הָאֲוִיר

סְבִיב הַקֶּבֶר הַפָּעוּר.

 

 

דברים על הספר מאת שלושה יוצרים שעסקו במלֶאכֶת הפקתו:

 

דבורה חיץ - עורכת הספר, עורכת בהוצאת "כרמל" (ירושלים), משוררת ומחזאית:

שיריה של ענבר תבור הם, ברובם, מעין שירי הרהורים זן-בודהיסטיים ברוחם על מסע החיים, מסע שבו החיים עצמם הופכים למורי-הדרך. בכתיבה מינימליסטית, פשוטה אך לא פשטנית, מייצגת המשוררת את ההתבוננות בעולם התופעות שבו היא "עוברת אורח", ומתארת את פרטי הקיום שהיא חולפת על פניהם בדרכה. מבעה השירי עז, עמוק ומדויק, והוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה.

 

רן יגיל - מבקר, עורך, סופר ובעל הוצאת "עמדה":

מה שמאפיין ומייחד את ענבר תבור בספר הביכורים שלה "עוברת אורח" הוא המבט שהוא מחד גיסא אוניברסלי לחלוטין ומאידך גיסא ספציפי ופוצע כמו רנטגן של ההוויה. זאת שירה טובה, ישירה ופשוטה. הכתיבה המינימליסטית שלה, החסכנית, יש בה עוצמות רבות של רגש. כלבים, למשל, מעוררים בה עצב המופיע בשירים, וזה מקורי וזה שלה; אבל גם דברים כלליים יותר כמו רישום נוף, זוגיות, מצב תודעתי נפשי, אפילו מחאה ציבורית – פוגעים בבטן ונוגעים בקורא באופן ישיר ופשוט ולא פשטני. זה בעיניי בהחלט קובץ מגובש, רגיש ומרגש ומן הראוי שיראה אור בשער בת רבים ויזכה לקוראים אוהבי שירת אמת.

 

צדוק עלון – ד"ר לפילוסופיה, מחבר ספרי שירה, פרוזה והגות:

"בֵּינִי לְבֵין אֱלֹהִים נִבְנִים יַחֲסֵי אֵמוּן", כך כותבת ענבר תבור בספר הביכורים שלה, ואנו הקוראים יוצאים נשכרים. אנו מתוודעים לחוויות של משוררת החשה שבכל דבר נוכחת המציאות במלוא עוצמתה. כך הוא "הָרֶגַע שֶׁבּוֹ / מִסְתַּדְּרִים כָּל כּוֹכְבֵי הַגָּלַקְסִיָּה / בְּתִזְמוּן מֻשְׁלָם / עִם הַלְמוּת הַלֵּב", או "שָׁמַיִם אֲפֹרִים / וְכַמָּה טִפּוֹת גֶּשֶׁם / עַל שִׁמְשַׁת הַמְּכוֹנִית / הֵם כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ / כְּדֵי לִבְכּוֹת". בד בבד עם תחושת העוצמה בעצם הקיום שלנו על כל פניו, תבור חשה בשבריריות העצובה של קיומנו ואת חוסר האונים מול העוצמה הנשגבת של הטבע: "כֶּלֶב זָקֵן / חוֹצֶה כְּבִישׁ כַּפְרִי / הוּא יוֹדֵעַ / שֶׁבְּקָרוֹב יִפְגֹּשׁ אֶת מוֹתוֹ / מַבָּטוֹ הֶעָיֵף / הַמְּקַבֵּל אֶת הַדִּין / חוֹדֵר לִי יָשָׁר לַקְּרָבַיִם / פּוֹגֵשׁ בְּמַעֲמַקַּי / אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים / שֶׁלִּי". אלה שירים הנובעים מ"ממעמקיה" של תבור; הם דקי הבחנה ועדינים, והם מפנים את תשומת ליבנו לנקודות מציאות שללא הארתה של תבור אולי לא היינו רואים.

 

ענבר תבור, ילידת 1967 אִמא לשלושה ילדים. באה מעולם צילום הסטילס והקולנוע. בעברה, עורכת סרטים דוקומנטריים. כיום, גננת בגן אנטרופוסופי ומלווה תהליכי התפתחות. מצלמת, כותבת, אוהבת להקשיב ולהתבונן. קרובה לחיים. "עוברת אורח" הוא ספר שיריה הראשון.

 

ושיר אחרון לסיום האומר הכול:

 

שיחה

 

בּוֹרֶרֶת מִלִּים

כְּמוֹ שֶׁנִּבְרָרוֹת אֲבָנִים

מִתּוֹךְ אֹרֶז.

 

מִלִּים קָשׁוֹת

יְכוֹלוֹת לִשְׁבֹּר

שֵׁן,

יַהֲלֹם,

לֵב

צילום העטיפה: ענבר תבור

   שירים יפים מתוך ספרה החדש של המשוררת 

אירית קדם

כל ה-covid הזה

ארבעת השירם המובאים להלן ראו אור גם בכתב העת "יקוד" כרך ב', כתב-עת לספרות עברית היוצא בסיוע "מועצת הפיס לתרבות ולאמנות".

 

 

טכניקולור

 

אֲנִי גָּרָה בְּמוֹשָׁב כָּתֹם

לְיַד עִיר אֲדֻמָּה

עִם דֶּשֶׁא יָרֹק

מוּל כִּנֶּרֶת כְּחֻלָּה

עִם דֶּגֶל שָׁחֹר

תַוִּים בְּסָגֹל

וְסִירָה לְבָנָה

 

אֲנִי חַיָּה מִסֶּגֶר לְסֶגֶר

בְּסֻלָּם שֶׁל צִבְעֵי

מַגֵּפָה

בְּשִׁגְרָה צְהֻבָּה

לֹא שְׁקוּפָה

מִתַּחְתֶּיהָ צִבְעֵי

הַתְּקוּפָה

 

וְאִם אֲעַרְבֵּב אוֹתָם יַחַד

קוֹרוֹנָה בְּטֶכְנִיקוֹלוֹר

מִיָּד אֲקַבֵּל לַפָּנִים

אַלְפֵי גְּוָנִים שֶׁל אָפֹר

 

 

כמעט

 

כִּמְעַט הִתְחַתַּנּוּ

בְּמַאי

כִּמְעַט הִתְחַתַּנּוּ

בְּיוּנִי

כִּמְעַט חֲתֻנָּה

בְּסֶפְּטֶמְבֶּר

כִּמְעַט שׁוּב נִדְחָה

יָא עָיוּנִי

 

כִּמְעַט שֶׁנִּפְרַדְנוּ

כַּפָּרָה

כִּמְעַט נִגְמְרָה

אַהֲבָה

וְהַדּוֹדָה

כִּמְעַט שֶׁאָמְרָה

שֶׁכָּל עַכָּבָה

לְטוֹבָה

 

 

איך הלכת לנו?

 

אֵיךְ הָלַכְתְּ לָנוּ?

 

הָפַכְתְּ לְמַצֵּבָה קָרָה

נִטַּל הַטַּעַם וְהָרֵיחַ

נֹכַח הֵעָדְרֵךְ

וְאִישׁ אֵינוֹ בּוֹכֶה עוֹד

לְזִכְרֵךְ

 

כֵּיצַד חָיִינוּ פַּעַם לְצִדֵּךְ

אֶצְלֵךְ וּבְתוֹכֵךְ

הוֹ יְקָרָה שֶׁלָּנוּ זַ"ל

וְאֵיךְ הִכָּה בָּךְ, בְּכֻלָּנוּ

מַר גּוֹרָל

 

בְּקָרוֹב תָּשׁוּבִי

אִמָּא אָמָּנוּתַּרְבּוּת

בְּגִלְגּוּל מְעַט אַחֵר –

אַתְּ תַּחְזְרִי כְּדֵי

לְהִשָּׁאֵר

_ _ _

 

אַתְּ מַבְטִיחָה?

 

 

זה מה שנשאר

 

פַּעֲמַיִם הָפוּךְ?

כָּרֶגַע אֵין.

אָז מָה יֵשׁ כֵּן?

 

אְמממ

 

יֵשׁ לָנוּ

כִּסֵּא הָפוּךְ

עַל גַּב שֻׁלְחָן

וְרֹאשׁ הָפוּךְ

וּבָלָגָן

"לַדֶּרֶךְ קַח"

סָגוּר

גַּם כָּאן

בְּבֵית קָפֶה

בְּרָמַת גַּן

 

וְכָל הַשְּׁאָר

_ _

 

זֶה מָה נִשְׁאָר!

 

כִּסֵּא הָפוּךְ

חוֹב לֹא קָטָן

וְכַר הַדֶּשֶׁא

שֶׁבַּגַּן

לאירית קדם יש רגישות נדירה לכתוב שירים אקטואליים שלא יהיו רק נכונים

לשעתם ובני זמנם. בספר ביד קלה וביכולת אימפרוביזציה

נדירה המלווה באינטימיות רבת תנופה, היא מצליחה לכתוב שירי קורונה

מקסימים ונוגעים ביותר, וזה כמו אלתור מוצלח של ג'ז, פשוט לא נגמר לה ונובע

כמעיין המתגבר. היא דוברת את המצב בשירים בלי דקלרציות והטפות מיותרות.

 כאלה שירי קורונה מוצלחים ובכמות כזאת טרם ראיתי.

 

ועוד דבר, עם כל הפחד האובייקטיבי מפני המחלה, וגם זה שנטעו בנו הרשויות שלא לצורך, הרי כמי שיודעת מחלה מהי, יש לה הומור נדיר ביותר שבא לידי ביטוי בשירים, והיא יכולה לטלטל אותך במילים ישירות ופשוטות בין צחוק לבין דמע כמו למשל בציטוטים הבאים: "הַיּוֹם / כְּשֶׁמְּאַחֲלִים בריאות / רָצוּי לְנַקֵּד / אֶת הַמִּלָּה" או המשחק עם ראשי התיבות: "שְׁנַת תש"פ - תַּכְלֶס, שָׁנָה פַּח".

 

אבל גם בשיר לירי עדין ונוגע שכזה: "בֵּיתִי שֶׁהָיָה מִבְצָרִי / הָפַךְ הַיּוֹם לְאַרְמוֹנִי / יֵשׁ בּוֹ / כָּל שֶׁזְּקוּקָה לוֹ נְסִיכָה / לֹא כָּל שֶׁכֵּן אִשָּׁה רְגִילָה / שֶׁמְּנוּעָה מִלָּצֵאת אֶת בֵּיתָהּ: // צְרָכִים בְּסִיסִיִּים / בִּטָּחוֹן / שַׁיָּכוּת / אַהֲבָה / וּמִמּוּשׁ עַצְמִי / עַל הַמַּשְׁמָעוּת הַחֲדָשָׁה כָּרֶגַע עוֹד עוֹבְדִים - -" (על המשמעות החדשה). צריך פשוט לזרום עם השערים והשירים בספר המענג הזה גל אחר גל, ושלא נדע עוד גל.

 

רן יגיל – עורך, מבקר וסופר