חד גדיא של מתנקשים
גדליהו בן אחיקם בן שפן הסופר נרצח על ידי
ישמעאל בן נתניה, נצר לבית דוד, מכאן צום גדליה, זה שהחילונים תמיד שואלים, מה זה
הצום הזה? מי זה הגדליה הזה? לגאיוס יוליוס קיסר חיכו הסנאטורים בתיאטרון פומפיאוס
וגם ברוטוס עִמם. הוא נדקר עשרים ושלוש פעמים; ז'אן פול מארה נרצח באמבטיה על ידי
שרלוט קורדיי, את היצ'קוק הוא כנראה לא ראה; הצאר
אלכסנדר השני לא שם לב שהמהפכה או-טו-טו בדרך, ונרצח על ידי איגנצי גרינויצקי, סתם
סטודנט, חבר בתנועת "רצון העם"; גברילו פרינציפ היה איש של פרינציפים,
הוא ניסה לפוצץ ולבסוף ירה והרג את הארכי-דוכס פרנץ פרדינאנד, יורש העצר של
הקיסרות האוסטרו-הונגרית (אחרי הרצח הזה כבר לא היה חשוב מי מת, כי מתו כל כך
הרבה, כמו זבובים, וגם הקיסרות הלכה קאקען); ז'אן ז'ורס, שהיה תמים וחשב שיוכל
למנוע את המלחמה, נרצח על ידי ראול ויליין, לאומן צעיר (אחר כך אמרו שהיְתה
קונספירציה שבאה מטעם הצאר ברוסיה, וגם הרוצח זוכה בשל אי-שפיות זמנית, נו טוב, גם
זה קורה); את רספוטין הרעילו החבר'ה של הנסיך פליקס יוסופוב - לא מת, ירו - לא מת,
זרקו למים - בסוף מת בטביעה. היה בחור חזק הרספוטין הזה.
רמון מרקאדר, קומוניסט ספרדי, בא לביתו של
לאון טרוצקי עם מאמר שכתב. הוא סיפר: "הנחתי את מעיל הגשם על השולחן כך שאוכל
להוציא את גרזן הקרח שהיה בכיס המעיל. החלטתי שלא להחמיץ את ההזדמנות הנפלאה
שניתנה לי. הרגע שבו טרוצקי התחיל לקרוא את המאמר, העניק לי הזדמנות. הוצאתי את
גרזן הקרח מן המעיל, אחזתי אותו בידיי, ובעיניים עצומות נתתי לטרוצקי מכה נוראה
בראשו. השומרים שלו נכנסו כדי להרוג אותי, אבל הוא, ראשו מדמם, צעק להם: 'אל תהרגו
אותו, לאיש הזה יש סיפור לספר.' והתמוטט. הוא מת למחרת." בהתחשב בעובדה
שטרוצקי היה יהודי שאחראי על נהרות של דם ברוסיה של תחילת המאה העשרים - הזֵץ בראש
לא היה נורא כל כך.
בתיאטרון "פורד", באמצע ההצגה, ירה
השחקן ג'ון ווילקס בות' במי ששחרר את השחורים מן העבדות ועשה את ארצות הברית לְמה
שהיא: אברהם לינקולן. וולט וויטמן, המשורר הלאומי האמריקני, כתב את "הו, רב
חובל". נעמי שמר תרגמה לעברית והלחינה. נשמע לכם מוכר? מארק דיוויד צ'פמן ארב
לג'ון לנון מחוץ לבניין "דקוטה" בניו יורק. לנון הביט למעלה ונשם את
אוויר הבוקר הקר, ואז צ'פמן ירה בו מטווח קצר והרג אותו. כששאל השופט את צ'פמן, מה
יש לו לטעון להגנתו, הוא פצח בקריאת פרק מתוך "התפסן בשדה השיפון" לג'יי
די סלינג'ר. צ'פמן הוא פסיכי שעותר כל הזמן לוועדת השחרורים כדי לצאת מהכלא. שאלה
של זמן. אולי בסוף יהיה בחוץ. היה צריך לחשמל את החלאה. אנואר סאדאת, האיש הראשון
שירד לו האסימון במזרח התיכון, נרצח במהלך מצעד לכבוד הניצחון ב"מלחמת
אוקטובר" - הוא ניצח במלחמה הזאת כמו שאני קוגלאגר - הג'יהאד האסלאמי, מחופש
לחיילים מצריים במשאית, ירה בו למוות. גם שם אמרו שהכתובת היתה על הקיר.
לי הארווי אוסוואלד כיוון רובה צלפים לראשו של
ג'ון פ. קנדי שנסע בלימוזינה הפתוחה, והרָגו בשתי יריות; ג'קי רובּי ירה בלי
אוסוואלד; יגאל עמיר רצח את יצחק רבין, אני ארצח את יגאל עמיר, ומי ירצח אותי?
